פרשת תולדות תשע"ה

יצחק היה חייב איזה סטייק טוב לפני שמברך?  מה הסיפור?
אתמול בערב הילדים שלי רצו שאני יברך אותם לפני קידוש.  אמרתי להם,  מה הסיפור? יצחק לא בירך לפני שאכל אז למה אני?  כדי להבין נביא את הסיפור שמלך יהודה, מלך ישראל, ומלך אדום הלכו ביחד כדי לתקוף את מואב,  אחרי שלושה ימים בלי מים חשבו שהולכים למות. ( מעניין ,  היום צה"ל יודע לשלוח חיילים עם מספיק מים רק ל24שעות עד שצריך מלא מחדש,  בחישוב של 12 ליטר לחייל רגלי,) הם הלכו לאלישע הנביא,  אלישע התעצבן ואמר למלך ישראל: מה לי ולך?! לך אל נביאי אביך למה אתה לא מבקש מהם.  מלך ישראל לא נשאר חייב והשיב לאלישע,  "אבל אתה נותן לשלושת המלאכים האלה למות בצמא?!"  אלישע משיב אבל רק בזכות מלך יהודה,  והוא מבקש שיקחו לו מנגן,  והיה כנגן המנגן ויהי עליו רוח השם.  ואמר שלא תראו רוח,  ולא תראו גשם והנחל ההוא יתמלא מים.  כמו שאנחנו יודעים היום שיורד גשם בצפון בבקעה יש שיטפונות. ויש נוהגים בכל גשם,  לקחת הפסקה מהעבודה וללכת לחפש את השיטפונות.  שמעתי פעם פירוש שאנחנו אומרים בשיר המעלות של ברכת המזון "כאפיקים בנגב"  שהמשיח יבוא פתאום כאפיקים בנגב,  שהשם כבר גזר,  הגשם ירד,  עכשו צריך לחכות שיגיע. 
בחזרה לענייננו,  לפני פרשת הברכות כתוב שעשיו לקח חיתיות לאישה,  ותהינה מורת רוח.  מהע"ז סר רוח הקודש מיצחק והיה צריך משהוא להחזיר לו את הרוח.  לכן ביקש את הסטייקים.  יש שואלים למה סטייקים ולא מנגן.  אז הרבנו בחיי מסביר:  כי פה זה היה לברכות של דבר גשמי לכן רצה שירומם את רוחו בדבר גשמי. 
רבקה שהיתה רגילה לע"ז מהבית הייתה פחות רגישה לזה והפריע לה פחות.  לכן לא סר ממנה הרוח הקודש.  וידע שהברכות מגיעות ליעקב ושצריך לעשות מה שצריך לעשות. 
שלמה המלך כותב במשלי "טוב לב הוא יברך" 
והשו"ע מביא להלכה שבברכת כוהנים צריך לברך בשמחה.  לכן בסימן קכ"ח מביא את השאלה אם רווק ששרוי בלא אישה,  והשרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה האם יכול לשאת כפיים?  השו"ע פוסק למסקנה שרווק יכול לברך ברכת כוהנים,  הרמא אומנם כותב" יש אומרים דאינו נושא כפיו, דהשרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה...  למסקנה גם לאשכנזים יש נוהגים שרווק יכול לשאת כפיו.
אבל הרמא מוסיף: "נהגו בכל מדינות אילו שאין נושאים כפיים בימות החול כי טרודים  בפרנסה,  ואפילו בשבת לו רק ביום טוב,  ואפילו ביום טוב רק במוסף כי אז זה יותר קרוב לסעודת החג ויותר שמחים,  לא כמו בשחרית שאנשים אולי עוד חושבים על התפילה הארוכה או על כמה הרב יאריך בדרשה שלו...
היום ככה נוהגים בהרבה קהילות בחו"ל ואפילו בהרבה קהילות בגליל.  
אגב מעניין שבהלכות נזירות,  אם אשה מקבלת על עצמה נזירות שזה אומר בן היתר שאסור לה לשתות יין ל30 יום בעלה יכול להפר לה משום "אי אפשי באישה מנוולת" זה מדי קשה לו באשה שלא שותה יין לכל כך הרבה זמן. 
למסקנה החשיבות של "וטוב לב משתה תמיד",  וטוב לב הוא יבורך" מובן,  ולכן צריך להתמיד תמיד בשמחה, כדי שתשרה עלינו רוח הקודש ושהשם יענה לתפילות שלנו. 
יש שואלים שאם בשביל לקבל נבואה צריך להיות בשמחה אז איך יונה קיבל נבואה מתוך צר? ,  "קראתי מצרה לי" יש  מסבירים שלפעמים בתוך הצער העמוק שרוי גם סוג של שמחה,  כמו שיש אנשים בשביל שמחה הם קופצים ממטוס.  הקרבה למוות, נותן פתאום הערכה לחיים,  וההערכה לחיים הזה, זה השמחה שיכול לשרות עליו נבואה. שיש לפעמים עמוק בתוך הצר הקשה איזה שהוא סוג של נחמה. 
פעם שהייתי גר בניו יורק והייתי בדיכאון הלכתי לאיזה גשר בגובה שעובר מעל נחל קפוא,  קפצתי מהגשר לתוך המים ואני זוכר את עצמי צועק בזמן שהייתי תלוי באוויר '' Im alive".  "אני חי". 
היום מרב צרות רבות ורעות,  ופיגועים כמו שהיה לנו השבוע בהר נוף שנרצחו 4 מתפללים באמצע תפילת שחרית,  מהצרות האלה צריך להתפלל ושהשם יושיע אותנו כמו שכתוב "קראתי מצרה לי אל השם ויענני". 
עכשו אנחנו הישוב מתחזקים ומנסים לקבוע לימוד ישובי פעם בשבוע.  וכמו שאנו יודעים שאין שמחה יותר מתורה,  ובתקווה שמתוך השמחה של התורה השם ישרה את שכינתו עלינו ויבטל את כל הגזירות הרעות.  אמן.