פרשת וארה תשעה

ראיתי פעם נ נחים רוקדים ברחוב לשיר "והעיקר לא לפחד כלל" אמרתי לאחד מהם עד מתי משנים את דברי הצדיק? רבי נחמן אמר והעיקר לא להתפחד". ההבדל זה לפחד= זה הפחד הטבעי שמגיע לבן אדם, להתפחד= זה אח"כ שהאדם ממשיך לפחד, ומפחיד את עצמו.
בפרשת שבוע, אברהם ראה 3 אנשים, פעם הייתי חייב לקנות קיגיל לקידוש שבת חתן בראשית, הקיגיל היחיד שמצאתי היה בגאולה רחוק מהחנייה, הייתי פצוע מהלילה לפני שעשיתי מסע כל הלילה ועוד היה גשם שוטף, אחרי שקניתי את הקיגיל כבר לא יכולתי ללכת מרב כאבים בברך השמאלי, התפללתי להשם, ואז פיתום הופיע בפני קובי סבאג, חייל שלי שלא ראיתי מ2010, כמובן שהוא לקח את הקיגיל לאוטו בשבילי, זה היה מלאך שהתלבש באדם, אותו דבר פה היה 3 אנשים שהתלבשו בהם מלאכים, לכן לפעמים קוראים להם אנשים, ולפעמים מלאכים. אחרי שאכלו "ויאמרו" (האנשים) איה שרה אשתך, אחכ "ויאמר" (שכינה) שוב אשוב אליך... "ותצחק שרה בקרבה" אברהם אמר לה "למה צחק?" היא אמרה לא צחקתי, כי באמת היא צחקה רק בקירבה, אבל מבחוץ היא היתה מאופקת, שאברהם אמר לה "לא, כי צחקת" היא הבינה שגם הצחוק הטבעי שקורה לבד היא צריכה לשנות, ובזכות השינוי של הטבע שהיא עבדה על עצמה, השם שינה את הטבע אצלה ויכלה ללדת. כמו ההפטרה: " הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת" הנביא דוקא השתמש במילה חרדה, שהיא שינתה את הטבע עבדה קשה על ההכנסת אורחים וזכתה שישתנה הטבע בשבילה. ומענין ששרה, צרפתית, והשונמית התבשרו על ילד אחרי הכנסת אורחים.
רואים גם שהשם שינה ולא אמר אדוני זקן, מכאן הגמרא ביבמות ס"ה: שמשנים מפני דרכי שלום.
הבריתא במסכת כלה רבתי, פרק י, כלה נאה וחסודה, מעשה שהיה שחסיד ששידכו לו ההורים בלי שהכיר את הכלה, בדרך לחופה אמר לאבא בלחש, "זה נראה שאין לכלה ידיים" האבא אמר " אתא יכול לדבר בקול, היא גם לא שומעת".
ויבמות רואים שהשם גם ממליץ לשמואל לשקר שאמר לו לעשות כאילו להביא קרבן, אבל זה לא שקר גמור, כי הוא באמת הלך להביא קרבן, רק לא סיפר שעיקר הליכה שלו זה למשוך את דוד.