Saturday, December 27, 2014
ויגש תשעה
Saturday, December 20, 2014
פרשת מקץ, חנוכה תשעה
Saturday, December 6, 2014
וישלח תשעה
שבת שלום
ויוותר יעקב לבדו, מה עשה שמה?... פחים קטנים? מה זה הפחים הקטנים האלה? רבנו בחיי מסביר שזה היה הכלים הקטנים להשקות את הילדים הקטנים. בימינו =בקבוק ומטרנא.
עכשו תנסו לדמיין, שיעקב מעביר את כל העזים, כבשים, גמלים, פרות, חמורים, עבדים, אוהלים, כלים, נשים, ילדים. בסוף הלילה הוא כבר מותש מעייפות, והאישה מגיעה "אה אה, שכחתי את הבקבוק והמטרנה" . אני במקומו הייתי מתעצבן, לכי את ותביאי את הבקבוק והמטרנה! אני טורח כל הלילה ולא יכלת לזכור להביא משהוא אחד פשוט, אבל יעקב לא כמוני, הולך לבד ומביא את זה לבד. נראה לי שהניסיון הזה יותר קשה מהמלחמה עם עשיו.
פעם שהייתי במשחק של הלייקרס מול נו גירזי. זה היה משחק 5, לניצחון של הגביע, ברוך השם הלייקרס נצחו, ושחזרו לבפנים, כל אחד מהאוהדים התעמץ וניסה לתת כיף לשחקנים, אני כמובן נסחפתי וגם ניסיתי. היה שחקן אחד גבוה שלא נתן את היד, אבל נגעתי לו בכתף, התלהבתי מאוד, זה היה מג'יק גונסון, לא רציתי לשטוף את היד, עד שנזכרתי שיש לו איידס, אז רצתי מהר לשטוף את היד.
יש שעושים אנשים אלילים.
בפרשה: יעקב אומר לעשיו, "ראיתי פניך כראות פני אלוהים".
עשה אותו אליל??
אז להבין נביא סיפור: שאגריפס המלך שהיה ממשפחה של עבדים אולם אימו היתה מהחשמונאים. קרא בתורה בבית המקדש, שהגיע לפסוק, "מקרב אחיך תשים עליך מלך", התחיל לבכות. אמרו לו החכמים, "אחינו אתה, אחינו אתה. אפילו שבאמת לו היה נחשב "מקרב אחיך". כתוב שבאותו זמן התחייבו שונאיהם של ישראל כליה, כי התחנפו לרשע ( סוטה מא).
והגמרא מביאה מחלוקת אם מותר להתחנף לרשע או, אחד הרעיות שמותר זה מהפרשה שלנו. יעקב אומר לעשיו "ראיתי פניך כראות פני אלוהים". ומי שחולק ואומר שאסור להתחנף לרשע מסביר את הפסוק כמו אחד שאוכל אצל הגוי ומשביח את האוכל ואומר "איזה אכל תעים! זה מזכיר לי את האוכל שאכלתי אתמול אצל המלך" . אפילו שכל המטרה שלו זה להגיד שהוא קרוב למלך כדי שהגוי יפחד להזיק לו. אותו דבר יעקב הזכיר לעשיו ואמר לו שהוא מזכיר לו את המלאך שניצח אותו אתמול...
אגב תס' מביא גמרא בנדרים כא, סיפור: שעולא עלה לארץ, הוא עלה עם 2 יהודים ממחוזא, באמצע הדרך, אחד התעצבן על השני ושחט אותו, אח"כ הוא הגיע לעולא ושאל אותו עם עשה טוב? עולא ענה לו, כן, ותקרע את הצוואר שלו עד הסוף, חבל שיסבול. שהגיע ארצה, הוא שאל את ר' יוחנן אם עשה בסדר? ר' יוחנן ענה לו, שכן בגלל גם מי שסובר שאסור להתחנף לרשע, בשעת סכנה מותר.
מענין בהמשך הסיפור, ר' יוחנן התפלא איך יכול להיות שאדם התעצבן כל כך, עד כדי כך שהרג את חבירו?? שעולא הסביר לו שהם עוד היו בחוץ לארץ שזה קרה, אז נתישבה דעתו של רבי יוחנן והבין איך זה קרה. בחוץ לארץ יהודי מסוגל לכאוס ככה, אבל בארץ הקודש, זה לא יכול לקרות.
הרבנו בחיי מביא שלא רק במקום סכנה אבל גם כדי להנצל מלשלם למוכס "גוי" מותר לשקר ולהגיד: "עובד האש אני" שזה לא שקר ממש, אלא כאילו. הגוי חושב שמתכוון לומר שהוא עובד עבודה זרה. והיהודי באמת מתכוון שהוא עובד את השם שהוא כמו אש. ( ורק יהודים היו צריכים לשלם את המכס הזה )
פעם הגיע תלמיד ושאל את הראש ישיבה שלו אם מותר לשיר שירים של שלמה קרליבך? הראש ישיבה לא רצה להגיד שממש אסור, אבל אמר למה לשיר שרים של שלמה שיש כל כך הרבה שירים יהודים אחרים כמו: "ממקומך מלכנו", "למען אחי ורעי" "יהי שלום בחילך" "דוד מלך"( כידוע כל השירים האלה של רבי שלמה)
אבל סיפור אמיתי פעם בשמחת תורה הייתי בישיבת אדרת אליהו של הרב זילברמן עליו השלום. ושרו שיר של רבי שלמה: " ויוותר יעקב לבדו, ויאבק איש עימו, עד עלות השחר, ונסגב השם לבדו ביום ההוא ".
הרב זילברמן עליו השלום ניגש אלי והתחיל להתפלפל בתוך השיר של רבי שלמה. מה הקשר פסוק אחד לשני? ונשגב השם לבדו - ויוותר יעקב לבדו. ואז אמר לי שהסיפור של יעקב שנאבק עם שרו של עישו עד עלות השחר זה גם משל לאחרית הימים שעם ישראל יאבק עם עישו עד שיבוא הגאולה. ואז ונשגב השם לבדו ביום ההוא...
עכשו אני מנסה לחשוב מה הנמשל של הפחים הקטנים? אולי זה קשור לחזון של דניאל שהגלות האחרון זה לא אדום אלא אדום מעורבב עם ישמאל , "חרס" וברזל מעורבב ביחד ברגלים. "עקבות דמשיחא"
ישמאל התברכו בקשת, שזה נשק של פחדנים, שיורים מרחוק. עשיו התברכו ב "על חרבך תחיה" שזה נשק של גברים שנלחמים פנים מול פנים.
הכי מסוכן זה שעשיו מתחבר עם ישמאל( מחלת בת ישמאל) ואז יוצא אליפז / עמלק. שזה יותר גרוע מחרב וקשת אלא התאבדות! "ויזנב בך" באו להתאבד רק לקרר את האמבטיה. "כאשר תעשנה הדבורים" שעוקצים ואז מתים. ככה היום עם הגיבוי של עשיו ישמאל נהפכו מלוחמים פחדנים( קשת) למפגעים מתאבדים.
בכל זאת צריך עוד בירור על הפחים הקטנים. השם יעזרנו ויאיר עיננו.
אי
Saturday, November 29, 2014
ויצא תשעה
לפני כ11 שהייתי בעיר העתיקה בצפת. רק התחלתי להתחזק, קמנו ב3 בבוקר, לעשות את מה שהיה אז נהוג לעשות ב3 בבוקר. - מקווה האר"י.
שרה ערפל כבד בין הסמטאות החשוכות הקטנות מאבן מקומי. בסוף הסימטא ראינו איש זקן שהיה נראה כמו אליהו הנביא( או לפחות כמו שדמיינתי אותו אז) עטוף במעיל ישן ארוך, שטריימל ישן ובלויי, זקן אפור ארוך ומדולל, עיניים גדולות ועמוקות, הולך לעט נאזר במקל הליכה, שאלתי אותו איך מגיעים למקווה ארי, אבל הוא סיבב את הראש ונתן מבט שהוא לא מבין מה אנחנו אומרים, אז החבר שלי אתחיל עם הקצט יידיש שהוא יודע לנסות לשאול.. הזקן פשוט הסתכל אלינו ואז אמר במבטא אמריקאי כבד: I don't know what you said, but it sounded really cool" בתרגום : אני לא הבנתי מה אמרתם, אבל היה נשמע מאוד מגניב.
עוד סיפור, אבל סיפור שכנראה לא היה,
פעם מלכת אנגליה ראתה יהודי שהיה נראה כמו בסיפור הקודם, והזמינה אותו לאיזה אירוע ממלכתי בארמון שלה באנגליה. היהודי מאוד התרגש ומיהר להתכונן, אמר לעצמו איך אדם כמוני יכול להגיע לארמון של המלכה ונראה ככה, אז הלך לספר וגילח את זקנו, סידר לעצמו בלורית יפה, קנה בגדים חדשים מודרניים וכו, שהגיע לארמון לא נתנו לו להיכנס, אמרו לו שכנראה שיש טעות, כי הזמינו יהודי שנראה אחרת,
בפרשת שבוע, לוקחים לרחל את הבעל והיא שותקת,( או לפי המדרש עוזרת), יוסף בנה נמצא 17 שנה במצרים ושותק , לא מעדכן את אביו, בנימין יודע שיוסף חי ושותק, שאול משבט בנימין שיודע שהוא המלך שותק, "אין אסתר מגדת את עמה" מבנימין, לאומת זאת לאה מדבר. "אלי תבוא, כי שכור שכרתיך" יהודה שהוא הבכור( אחרי שנפסלו 3 האחרים) "ויגש אליו יהודה, ויאמר" דוד כותב תהלים, תפילות, תפילת שלמה, וכו. לאה בחינה מדברת, רחל שותקת.
שלבן רודף אחרי יעקב ומחפש ( תרגום בלש) באוהלים, מחפש באוהל של רחל פעמיים! רש"י מסביר כי הוא חשד בה במיוחד, אח"כ מגיע לרחל אבל פה היא משנה מדרכה, " אבא, אני לא יכולה לקום, דרך נשים לי". עכשו תעשה לי טובה, לבן הארמי הערמומי, שחשד, בביתו מהתחלה, לא יודע שהיא באמת יושבת על התרפים?!? הוא הרי מכיר את הבת שלו. אז למה הוא לא התעקש לחפש שמה?
פה רחל שינתה את טבעה, היא עמדה ודיברה, אמרה: "אבא, הפעם לא, אני לא קמה, עד כאן"
מסבירים שבמקביל עם ישראל בגלות מנסה להדמות לגויים מסביב כמו הסיפור עם מלכת אנגליה, ולא מעריכים את היהודי המקורי. ולכן גם הגויים מזלזלים בנו, אפילו לא נותנים לנו להיכנס לארמון, הגויים משטלתים בנו ועושים כרצונם, מחפשים בכל האהלים, האו"ם מגיע ומצלם ושופט האם אנחנו מתנהגים באויבנו כראוי, בודקים אותנו. וכל הזמן השאנחנו נוריד את הראש ימשיכו לעשות לנו את זה, תסמונת האישה המוכה. עד שבחינת רחל תעשה כמו לאה, ותעמוד על העקרונות שלה. "לא אני לא יקום" . ורק אז לבן( אולי בית הלבן) יתחיל לכבד אותנו. אולי יש פה רמז, " כי דרך נשים לי" , שרק אחרי שנשפך לנו דם, עם ישראל יודע לעמוד על שלה.
אולי היא אמרה "דרך נשים לי" תזהר אני עצבני עכשו , אם אני יורדת מהגמל עכשו זה לא יגמר לך טוב, לא כדי לך" אולי מכאן רעיה שהיתה מרוקאית. כמו הבדיחה שערבי התחתן עם מרוקאית והתקשר ליד לאחים שיבואו להציל אותה.
שנדע לעמוד על שלנו, ולהתגאות במה שיש לנו ואז כל העמים יכבדו אותנו.
Saturday, November 22, 2014
פרשת תולדות תשע"ה
יצחק היה חייב איזה סטייק טוב לפני שמברך? מה הסיפור?
אתמול בערב הילדים שלי רצו שאני יברך אותם לפני קידוש. אמרתי להם, מה הסיפור? יצחק לא בירך לפני שאכל אז למה אני? כדי להבין נביא את הסיפור שמלך יהודה, מלך ישראל, ומלך אדום הלכו ביחד כדי לתקוף את מואב, אחרי שלושה ימים בלי מים חשבו שהולכים למות. ( מעניין , היום צה"ל יודע לשלוח חיילים עם מספיק מים רק ל24שעות עד שצריך מלא מחדש, בחישוב של 12 ליטר לחייל רגלי,) הם הלכו לאלישע הנביא, אלישע התעצבן ואמר למלך ישראל: מה לי ולך?! לך אל נביאי אביך למה אתה לא מבקש מהם. מלך ישראל לא נשאר חייב והשיב לאלישע, "אבל אתה נותן לשלושת המלאכים האלה למות בצמא?!" אלישע משיב אבל רק בזכות מלך יהודה, והוא מבקש שיקחו לו מנגן, והיה כנגן המנגן ויהי עליו רוח השם. ואמר שלא תראו רוח, ולא תראו גשם והנחל ההוא יתמלא מים. כמו שאנחנו יודעים היום שיורד גשם בצפון בבקעה יש שיטפונות. ויש נוהגים בכל גשם, לקחת הפסקה מהעבודה וללכת לחפש את השיטפונות. שמעתי פעם פירוש שאנחנו אומרים בשיר המעלות של ברכת המזון "כאפיקים בנגב" שהמשיח יבוא פתאום כאפיקים בנגב, שהשם כבר גזר, הגשם ירד, עכשו צריך לחכות שיגיע.
בחזרה לענייננו, לפני פרשת הברכות כתוב שעשיו לקח חיתיות לאישה, ותהינה מורת רוח. מהע"ז סר רוח הקודש מיצחק והיה צריך משהוא להחזיר לו את הרוח. לכן ביקש את הסטייקים. יש שואלים למה סטייקים ולא מנגן. אז הרבנו בחיי מסביר: כי פה זה היה לברכות של דבר גשמי לכן רצה שירומם את רוחו בדבר גשמי.
רבקה שהיתה רגילה לע"ז מהבית הייתה פחות רגישה לזה והפריע לה פחות. לכן לא סר ממנה הרוח הקודש. וידע שהברכות מגיעות ליעקב ושצריך לעשות מה שצריך לעשות.
שלמה המלך כותב במשלי "טוב לב הוא יברך"
והשו"ע מביא להלכה שבברכת כוהנים צריך לברך בשמחה. לכן בסימן קכ"ח מביא את השאלה אם רווק ששרוי בלא אישה, והשרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה האם יכול לשאת כפיים? השו"ע פוסק למסקנה שרווק יכול לברך ברכת כוהנים, הרמא אומנם כותב" יש אומרים דאינו נושא כפיו, דהשרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה... למסקנה גם לאשכנזים יש נוהגים שרווק יכול לשאת כפיו.
אבל הרמא מוסיף: "נהגו בכל מדינות אילו שאין נושאים כפיים בימות החול כי טרודים בפרנסה, ואפילו בשבת לו רק ביום טוב, ואפילו ביום טוב רק במוסף כי אז זה יותר קרוב לסעודת החג ויותר שמחים, לא כמו בשחרית שאנשים אולי עוד חושבים על התפילה הארוכה או על כמה הרב יאריך בדרשה שלו...
היום ככה נוהגים בהרבה קהילות בחו"ל ואפילו בהרבה קהילות בגליל.
אגב מעניין שבהלכות נזירות, אם אשה מקבלת על עצמה נזירות שזה אומר בן היתר שאסור לה לשתות יין ל30 יום בעלה יכול להפר לה משום "אי אפשי באישה מנוולת" זה מדי קשה לו באשה שלא שותה יין לכל כך הרבה זמן.
למסקנה החשיבות של "וטוב לב משתה תמיד", וטוב לב הוא יבורך" מובן, ולכן צריך להתמיד תמיד בשמחה, כדי שתשרה עלינו רוח הקודש ושהשם יענה לתפילות שלנו.
יש שואלים שאם בשביל לקבל נבואה צריך להיות בשמחה אז איך יונה קיבל נבואה מתוך צר? , "קראתי מצרה לי" יש מסבירים שלפעמים בתוך הצער העמוק שרוי גם סוג של שמחה, כמו שיש אנשים בשביל שמחה הם קופצים ממטוס. הקרבה למוות, נותן פתאום הערכה לחיים, וההערכה לחיים הזה, זה השמחה שיכול לשרות עליו נבואה. שיש לפעמים עמוק בתוך הצר הקשה איזה שהוא סוג של נחמה.
פעם שהייתי גר בניו יורק והייתי בדיכאון הלכתי לאיזה גשר בגובה שעובר מעל נחל קפוא, קפצתי מהגשר לתוך המים ואני זוכר את עצמי צועק בזמן שהייתי תלוי באוויר '' Im alive". "אני חי".
היום מרב צרות רבות ורעות, ופיגועים כמו שהיה לנו השבוע בהר נוף שנרצחו 4 מתפללים באמצע תפילת שחרית, מהצרות האלה צריך להתפלל ושהשם יושיע אותנו כמו שכתוב "קראתי מצרה לי אל השם ויענני".
עכשו אנחנו הישוב מתחזקים ומנסים לקבוע לימוד ישובי פעם בשבוע. וכמו שאנו יודעים שאין שמחה יותר מתורה, ובתקווה שמתוך השמחה של התורה השם ישרה את שכינתו עלינו ויבטל את כל הגזירות הרעות. אמן.
Sunday, November 16, 2014
פרשת חיי שרה
רשי מגלה לנו שהאיש כאן הוא מיכאל. איך רשי יודע להבדיל?
אז שמעתי פעם, שאצל יעקב, הוא מבקש ברכה, אבל לאיש אין לו זמן לברך כי הוא צריך ללכת להתפלל. אז כנראה שהוא שרו של עישו, אבל אצל יוסף, הוא מוצא את האיש שבאמצע להתבודד, אבל הוא מפסיק ועוזר לו . כנראה שזה מיכאל.
בפרשה שלנו רואים ש״העבד״ הולך בשליחות של אברהם, ברגע שהוא מתפלל, הופכים אותו מעבד לאיש. התורה ממשיכה לקרוא לו האיש עד שהוא מסיים את השליחות שלו, אח״כ הוא חוזר להיקרא עבד
רבנו בחיי מסביר שאדם שעוסק בצווה מתלבש עליו איזה סוג של מלאך! וזה האיש שנמצא כאן
באבות פרק ד׳ כל העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד, זה המלאךט.
יש שואלים שגם שהאדם בדרך למצווה אז גם המצווה שומר עליו, אז למה פה בדרך הוא נקרא עבד. חשבתי אולי זה שומה למחשבה טובה נחשבת כמעשה אבל זה רק ביהודים אבל אצל גויים זה לא מצטרף למעשה (אולי דומה לעלהו לא יבול:שיחת חולין של תלמידי חכמים)
אז פה שמדובר בעבד כנעני כל עוד שהוא בדרך זה לא נחשב רק בזמן שעוסק בעצם המצווה.
אבל ביהודי יש לדוגמא הלכה שבבדיקת חמץ אם נפל עליו גל אבנים שלא יחפש אחריו שמא יעקץ מעקרב. אז שואלים: אבל עסוק במצווה?! התשובה שאולי תוך כדי הוא יזכר רגע במחט שנאבד לו לפני שבוע ויתחיל לחפש את זה ואז לא יהיה לו שמירה.
כל זה במצווה, אבל בתורה: מגנא ומצלא. שזה אומר גם אחרי הלימוד התורה ממשיכה להגן על האדם.
ולכן ציצית, לולב, ועוד תשמיש מצווה ברגע שנגמר המצווה אפשר לזרוק לפח. אבל תיק של ספר תורה, רצועות תפילין מפני קדושת התורה שבהם חייבים גניזה!
להלכה, ביורא דעה רמה, יח ; שהלומד תורה ובא לידידיו מצווה אם אפשר לעשותה על ידי אחרים אז שימשיך ללמוד ורק אם אי אפשר לעשותה על ידי אחרים שיפסיק את הלימוד יעשה את המצווה ואח״כ יחזור ללמוד.
ומשתמשים בדוגמא : של התורה הכי חשובה שזה תינוקות של בית רבן למצווה הכי חשובה שזה בנין בית המקדש ואסור להפסיק את הלימוד אם יש בנאיים אחרים שיכולים לעשות את אותו מלאכה.
פעם אחת הייתי באיזה מקום עם הבן שלי וראיתי איזה רב חשוב נותן שיעור לכ 3 אנשים
הלכתי לרב עם הבן שלי בידיים וביקשתי ממנו שיברך אותו. הרגשתי שזה יוסיף לבן יראת שמיים. הרב ענה לי שהוא באמצע ללמוד תורה. אמרתי לו, אבל הילד רוצה ברכה. הוא ענה לי עוד פעם שהוא באמצע ללמוד תורה וזה יותר חשוב. אח״כ חשבתי שזה היה מצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים. ושהוא היה צריך להפסיק ל 7 שניות
Saturday, November 8, 2014
פרשת וארה תשעה
ראיתי פעם נ נחים רוקדים ברחוב לשיר "והעיקר לא לפחד כלל" אמרתי לאחד מהם עד מתי משנים את דברי הצדיק? רבי נחמן אמר והעיקר לא להתפחד". ההבדל זה לפחד= זה הפחד הטבעי שמגיע לבן אדם, להתפחד= זה אח"כ שהאדם ממשיך לפחד, ומפחיד את עצמו.
בפרשת שבוע, אברהם ראה 3 אנשים, פעם הייתי חייב לקנות קיגיל לקידוש שבת חתן בראשית, הקיגיל היחיד שמצאתי היה בגאולה רחוק מהחנייה, הייתי פצוע מהלילה לפני שעשיתי מסע כל הלילה ועוד היה גשם שוטף, אחרי שקניתי את הקיגיל כבר לא יכולתי ללכת מרב כאבים בברך השמאלי, התפללתי להשם, ואז פיתום הופיע בפני קובי סבאג, חייל שלי שלא ראיתי מ2010, כמובן שהוא לקח את הקיגיל לאוטו בשבילי, זה היה מלאך שהתלבש באדם, אותו דבר פה היה 3 אנשים שהתלבשו בהם מלאכים, לכן לפעמים קוראים להם אנשים, ולפעמים מלאכים. אחרי שאכלו "ויאמרו" (האנשים) איה שרה אשתך, אחכ "ויאמר" (שכינה) שוב אשוב אליך... "ותצחק שרה בקרבה" אברהם אמר לה "למה צחק?" היא אמרה לא צחקתי, כי באמת היא צחקה רק בקירבה, אבל מבחוץ היא היתה מאופקת, שאברהם אמר לה "לא, כי צחקת" היא הבינה שגם הצחוק הטבעי שקורה לבד היא צריכה לשנות, ובזכות השינוי של הטבע שהיא עבדה על עצמה, השם שינה את הטבע אצלה ויכלה ללדת. כמו ההפטרה: " הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת" הנביא דוקא השתמש במילה חרדה, שהיא שינתה את הטבע עבדה קשה על ההכנסת אורחים וזכתה שישתנה הטבע בשבילה. ומענין ששרה, צרפתית, והשונמית התבשרו על ילד אחרי הכנסת אורחים.
רואים גם שהשם שינה ולא אמר אדוני זקן, מכאן הגמרא ביבמות ס"ה: שמשנים מפני דרכי שלום.
הבריתא במסכת כלה רבתי, פרק י, כלה נאה וחסודה, מעשה שהיה שחסיד ששידכו לו ההורים בלי שהכיר את הכלה, בדרך לחופה אמר לאבא בלחש, "זה נראה שאין לכלה ידיים" האבא אמר " אתא יכול לדבר בקול, היא גם לא שומעת".
ויבמות רואים שהשם גם ממליץ לשמואל לשקר שאמר לו לעשות כאילו להביא קרבן, אבל זה לא שקר גמור, כי הוא באמת הלך להביא קרבן, רק לא סיפר שעיקר הליכה שלו זה למשוך את דוד.
Thursday, March 13, 2014
זכור
במשננ בזבחים כתוב " עז בת שנתה ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק" פירוש שאם העז מולידה כבת שנה בטוח שזה בכור ושייך לכהן. כי לא יכול להיות שבגיל הזה כבר היה לה לידה. התס' שואל. טז איך היום מולידות רק בגיל יותר מאוחר? ונותנים תשובה קלאסית: "השתנו הטבעים".
אני פעם פטרתי את הנשים משמיעת פרשת זכור בגלל הסיבה שמופיע " אין דרך נשים לצאת למלחמה" אבל היום שאני חושב על זה עוד פעם אפשר אולי להגיד: "נשתנו הטבעים".
היום דרך נשים זה בהחלט להילחם. לא רק בצבא. אבל גם פה בישוב רואים שלפעמים הנשים נלחמות יותר מהגברים.
אבל אולי זה לא משהוא חדש. לדוגמא: הבת שלי חזרה מהבית ספר וסיפרה לי שילדה מהכיתה התחפשה ליעל כי הסתובבה עם הראש של סיסרא. (אני חושב שיותר מתאים ליהודית כי יעל רק נעצה יתד ולא הורידה את הראש)
אבל בכל אופן מה שרואים מזה שגם פעם הנשים היו לוחמות. יכול להיות שהם שמעו את המצווה מהבעל והבנים שבאו מהבית כנסת. וכך לייבים להטביע את הענין בבית. אולי היום מי שמחפש חומרות יכול לעשות גם וגם.
Tuesday, March 4, 2014
ויקרא
יצאו טהורים יתחילו בטהרה. מה אם זה לא מענין? מה אם בראשית יותר מענין? - סדר לימוד של ילד (5 למקרא...)
למה קרבן זה רק בשוגג (שכחה)? מזיד אפשר בלי.
קרבן מהגזל, לא לא יוצאים? הכל שלו. מעשה מכס סוכה דף ל'. "סתם גויים גזלני ארעתא נינהו".
למה עובדי מדינה משלמים מס???
א הקטן של ויקרא מסמל כמה דברים.
1 אין אדם קונה תורה אלא מי שמתגמד.
סיפור על רדיפה מהכבוד: האדמור שטר והניח 2 בנים תאומים כל אחד רצה להיות הממשיך דרכו. אז כמובן היה פילוג. אחד מאוד הצליח והשני לא הלך לו. יום אחד השני הגיע לאח שלו ושאל איך הוא הצליח כל כך. האח ענה לו שאתה ברחת מהכבוד כל הזמן הסתכלת אחורה לראות אם הוא רודף אחריך.
2 - א' קטן זה ללמד שיצאו טהורים ויתעסקו בטהורים. השאלה הגדולה נשארת זה האם לוותר על מה שנראה כמו הגיוני ללמד את הילדים כמו "חומש בראשית" שמלא סיפורים ולהתעסק בתורת כוהנים בגלל הא' הקטן?!. קודם נעבור מהר על כמה מקורות לדבר. מדרש רבה: אמר רב אסי מפני מה מתחילים בתורת כוהנים? מפני שיצאו טהורים ויתעסקו בטהורים. מענין שרואים שכבר בתקופה הזאת זה היה שאלה. שרב אסי אמר את זה בתורת שאלה. המקור הבא זה אבות דרבי נתן: שרבי עקיבא התחיל ללמוד הוא למד א"ב אחכ צורת כוהנים. אצל ח"ן ביאליק שהיה בחידר גם התחילו בספר ויקרא. אבל בסיפורים שלו הוא מבקר את הרעיון ואומר שעדיף להתחיל בבראשית.
היום יש מתחילים בויקרא לפרשיה ראשונה אחכ עוברים לבראשית. אולי היה יותר מענין אם היו מתחילים בויקרא וכל יום היו שוחטים שור ועושים מלואח. אני נשיתי את השיטה הזאת אבל הבת שלי הגדולה נהיה מזה צמחוני. אז אני לא יודע אם זה רעיון טוב.
בכל אופן נשאר שאלה.
הלכות תלמוד תןרה ביו"ד רמו לא מזכיר את הענין להתחיל בויקרא. הדבר היחיד זה לשלש את היום במקרא משנה וגמרא. לצערי כמעט ולא עושים את זה היום. כבר בתקופה של המהרל מראג הפסיקו והו ממש צועק על זה בכמה מקומות. ואומר שיוצאים קירח מכאן ומכאן.
במקרא הזה חוץ משבמשנה כבר כתבו ללמוד ככה. אבל זה גם הגיוני לפסיכולוגיה של הילד. ילד קטן אוהב לשנן סיפורים שהוא גדל אז הלכות. רק בגיל 15 הור נהנה מסברות. כל דרך אחרת זה כמו לנסוע בשטח עם רכב יוקרה של עיר ולקחת טרקטור ולנסות ליסוע את כביש 6!!!
כל מה שאמרנו זה לבנים. אבל בנות השוע פוסק ביוד רמו שבנות פטורות ומי שלומד מקבל שכר כמי שאנו מצווה ועושה. והמלמד כאילו מלמדה טפלות. (תורה של בעל פה). יש אומרים שהיום זה כבר לא נחשב. כי הבנות בנכו לומדות. וגם שאנחנו כבר בסוף האלף השישי אחרי זמן אכילת העץ אז זה כבר אחרי תיקון הקללה.
לסיום: עוד שבוע פורים ובמגילה יש גם אותיות קטנות. קודם. איך נהרגו 10 בני המן? תליה. לא נכון! נהרגו בחרב. אחכ אסתר ביקשה " מהמלך". לתלות את 10 בני המן. האותיות הקטנות של 10 בני המן הם: תשז והאות הגדולה זה ו' באלף השישי שנת תשז נתלו 10 קציני ss .והחד עשר התאבד עם רעל שהחביא באסלה. אגב מי שהתאבד היה נוהג ללבוש בגדים של אישה מתחת למדים. אולי הוא כנגד הבת של המן שבתאבדה אחרי הסיפור של האסלא.
שבת שלום
אי