אבימלך בן ירובשת /בעל

אבימלך כמו כל בן,  הוא משכפל תכונות של אבא ואף מנסה לשדרג. 
הוא קצין טוב,  ממני תראו וכן תעשו,  הוא אוסף מסביבו לוחמים,  אלא שהוא עושה את זה דרך בצע כסף,  ולא דרך משיכה טבעית.  אבל אני חושב שכל הסיפור נכתב בשביל לתת סיפור להבטחה של התורה:  "והיה כי אם צעוק יצעק אלי,  ושמעתי,  והרגתי את בניכם,  והיה נשיכם אלמנות ובניכם יתומים"... 
השדרוג של אבימלך יותר מאביו,  זה שהוא מבין שצריך מלך,  צריך לקחת את האחריות.  אבא שלו לא רצה לקחת את האחריות.  הוא העדיף לשים אפוד, ואז להסתובב באזור,  להיות עם הרבה נשים,  ולהביא הרבה הרבה ילדים.  אחרי שהוא נפטר,  כל ה70 בנים היו השרים,  ולא היה מנהיג אחד.  אבימלך מבין שזה לא טוב,  הוא מולך את עצמו עם העזרה של בעלי שכם.  ומסתובב עם חבורה של אנשים,  הוא מרגיש חשוב.  האחים שלו לא מכירים את המלכות שלו,  עכשו זה מורד במלכות.  יש להם עכשו דין מיתה.  הוא הורג את כולם על אבן אחת,  כדי לתת דוגמא לכל מי שינסה למרוד במלך.  עד כאן היה יכול להיות טוב ומוצלח.  אבל עכשו מגיע הצעקה של יתום,  ולא סתם קוראים לו ככה,  זה בא להזכיר את ההבטחה של התורה "כל אלמנה ויתום לא תענו...  והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים".  הקללה שלו הכניס חתולה שחורה לשלם, ומה שעל פי ההגיון היה אמור להיות מלכות מוצלחת,  התקיים הפסוק של שלמה המלך "משלם רעה תחת טובה,  לא ימוש רעה מביתו".  בעלי שכם היו כפוי טובה לבית ירובעל,  ונתנו לאבימלך להרוג אותם,  אפילו שעל פי דין מלכות היה מותר לו,  אבל "לא זכרו את טובת ירובעל,  ושלמו רעה תחת טובה"  וזה היה הסיבה לעונש שלהם.  לומדים מכאן את החשיבות של כפוי טובה,  אפילו מתי שלפי מידת הדין מותר לשלם רעה.  בסוף אותו אבן שהוא הרג את האחים שלו נזרקה עליו מהמגדל,  הוא מנסה למחוק מההסטוריה שאישה הרגה אותו,  אבל זה לא עובד,  יותר מאוחר שיואב מדוויח לדוד על הריגת אוריה החיטי,  הוא מזכיר את הסיפור,  "מי הרג את אבימלך בן ירובשת?"  המורשת קרב שאפילו אישה יכולה להרוג לוחם".  והאישה בלי השם,  נכנסת לרשימת הגיבורות של התנ"ך  רחב,  חנה,  דבורה,  יעל,  ועכשיו האישה.  אבל כנראה שלא הייתה מספיק חשובה כדי לקבל שם.  לפורה הנער של גדעון יש שם,  אבל לה אין שם.  לפחות חז"ל נתנו לה שם,  סרח בת אשר. 
עוד חידוש מענין של נריה שלם,  במשל יותם יש זית,  תאנה,  גפן,  ועצי לבונה.  זית: בעלי שכם המקומיים,  תאנה,  אבימלך,  גפן הלווים של שכם "זבול".  עצים לבנון זה כל התושבים. 
אי

תולדות תשע"ו

פרשת תולדות תשע"ו

בתורה אפשר לראות כמה דוגמאות של יחסים בין איש לאשתו. 

אברהם- שרה: שרה אומרת לו בניגוד לרצונו לגרש את בנו. הוא לא רוצה, אבל השם אומר לו לשמוע לה. 

יצחק- רבקה: רבקה בהריון והולכת לאולטרה סאונד, יצחק אפילו לא בא. והיא לא מספרת לו את התוצאות. מי לא הולך עם אשתו לאולטרה סאונד לילד ראשון? אח"כ, רבקה יודעת שיעקב הוא היורש, אבל לא משתפת את יצחק, אלא עושה לו הערמה. 

יעקב: בכלל הנשים לשו מסובבות אותו, מחליטות עם מי הוא יתחתן, וכו. 

אבל פרטים אנחנו לא שומעים כל כך. אז נחפש קצת בחז"ל

עזריה היה מאוד עשיר, הוא עשה עסקת "יששכר-זבולון" עם אח שלו שמעון, ושמעון התעלה ונהיה תנא, וכל פעם שהוא מוזכר קוראים לו שמעון אחי עזריה, בזכות זה נולד לעזריה בן אלעזר שהיה עילוי גדול, וירש את העושר של אביב. שהוא למד תורה אצל רבי יוסי הגלילי (שמה היה מותר קציצת עוף עם גבינה, יאם!) הוא ראה שאשתו של רבי יוסי משגעת אותו. הוא אמר לו: "למה אתה לא מגרש אותה?" "כי הכתובה מדי יקר" - ענה לו הרב. אז אלעזר הקטן הציע לשלם את הכתובה וככה רבי יוסי הגלילי הצליח לגרש את אשתו. 

נקפוץ רגע לסיפור אחר, תלמיד אחד ניגש לר' יהושע ושאל אם תפילת ערבית זה רשות או חובה? "רשות" ענה לו. התלמיד הזה לא שאל שאלה תמימה אלא היה לו תוכנית. הוא המשיך ללכת לנשיא ושאל אותו שאלה: "חובה" ענה לו. "אבל יש פה רב שפוסק שזה רשות" שאל התלמיד בכאילו תמימות. הנשיא אמר לו "חכה שיכנסו הרבנים ונראה" שנכנסו שאל: "ערבית רשות או חובה" "חובה" ענו. "והאם יש פה מי שהוא שאומר אחרת?" שקט שרה בבית המדרש. אז הנשיא הכריז: "יהושוע, עמוד על רגליך" והשאיר אותו עומד כל השיעור.... 

הבינו שלא יכול להימשך ככה, (כבר היה פעם שלישית) והחליטו להוריד את רבן גמליאל מהנשיאות. אז את מי נשים? הגיעו לר' אלעזר בן עזריה, בחור חריף, עשיר שיוכל לשחד את המלכות, ומיוחס דור עשירי לעזרא. שאלו אותו אם הוא מוכן להיות הנשיא. ומה אמר?   " אני צריך להתייעץ עם אשתי". הלך להתייעץ, אשתו כמו כל אישה טובה לא רצתה שבעלה תעלה לגדולה, מה יהיה עם חיי המשפחה? אמרה לו: "תסתכל לעתיד, עכשיו הסיפור חם מעלים אותך, מחר ירגע ויורידו אותך". ענה לה "כוס זכוכית שותים ממנו היום גם אם ישבר מחר". רוצה לומר שאם יש לי מה לתרום לעם ישראל עכשיו אני ייתן. היא הבינה שהוא רוצה לעשות את זה לשם שמים אז אמרה לו "אבל אתה צעיר, זה לא כבוד לעם ישראל נשיא צעיר". אז נעשה נס, ונהייה לו שערות לבנות. וזה "הרי אני כבן ששבעים שנה".

הלך להיות הנשיא. הדבר הראשון שהוא עשה זה להוריד את השומר מפתח בית המדרש. עד אז לא כל אחד יכל להיכנס. כמו היום לדוגמה שיש מקומות שלא נותנים להיכנס עם מכנסיים קצרות, או כמו שלא נתנו להלל להיכנס ללמוד כי לא היה לא מה לשלם. עכשיו לכולם מותר והכל בחינם. באותו יום התאספו 400 או 700 ספסלים לבית המדרש. באותו יום נשנה כל מסכת עדיות. המגוון של הדעות של כל הציבור מלא את הבית מדרש ולא השאיר שום ספק בשום הלכה. 

רבן גמליאל הצטער, הבין שכל השנים האלה עשה טעות והחליט ללכת לפייס את רבי יהושע, הלך לביתו וראה שהקירות שחורות. אמר לו "אני רואה לפי קירות ביתך שאתה מיצר פחמים לפרנסה". ענה לו רבי יהושע: "אוי לספינה שאתה הקברניט שלו". נשיא צריך לרדת ולהכיר את העם. אני יושב על ידך בבית מדרש כל כך הרבה שנים, ולא שמת לב כמה אני עובד קשה כדי שיהיה לי מה לאכול. (אגב, הרמב"ם מביא את הדוגמה של רבי יהושע להוכיח שאסור לקחת כסף על ללמד התורה). 

הוא פייס אותו, ואז היו צריכים להחזיר את רבן גמליאל, אמרו שבוע כן שבוע לא, אי אפשר שתי נשיאים. אז נעשה 3 שבועות רבן גמליאל, ושבוע אחד רבי אלעזר בן עזריה. 

ואגב, אותו תלמיד שעשה את כל הבלגן היה שמעון בר יוחאי. 

גר"א: פעם, בתקופת הנביאים,  שהיה למי שהוא ספק על איזה החלטה בחיים היה הולך לנביא והנביא היה מכריע את השאלה. אחרי מלאכי (עזרא) שהיה הנביא האחרון התבטלה הנבואה והיו הולכים למי שהוא עם רוח הקודש (או במקרה של הסיפור שלנו לאישה, נתנה דעת יתרה לנשים). והיום שאין רוח הקודש, אז רק דרך לימוד התורה השם נותן השראה של לדעת מה לעשות. ולכן, הסבא רבה (10 דורות) של רבי אלעזר בן עזריה, שידעה לרדת לעם ונתן לכולם ללמוד תורה היה לא אחר מעזרא שהוא מלאכי, שסיים את הנבואה האחרונה ב: "זכרו תורת מושה עבדי" - כי רק ככה נוכל לקבל את הברכה הכי גדול שהשם נתן ליצחק בפרשת שבוע "ויהיה עמך".

שנזכה תמיד להרגיש שהשם איתנו.

שבת אחרי פסח שמיני, ספירת העומר

פעם שגרתי ברובע הכרתי איזה אמריקאי אחד שעבד כל החיים היה לו כסף והחליט לקחת הפסקה מהעבודה הגיע עם אשתו ושתי הילדים לביקור של כמה חודשים לגור ברובע וללמוד בישיבת ברכת התורה. 

ראיתי אותו פעם במוצאי החג בכותל וראיתי שהוא יושב במנין של "מנין שני" של אמריקראים שעושים 2 ימים טובים. ניגשתי עליו ואמרתי לו: למה אתה פה, אתה אולי תגור בארץ., אתה צריך לעשות יום אחד חג. הוא אמר שכנראה שלא יגור, ותכף הוא חוזר לחול. ובנכו אשתו עוד כמה דקות צריכה להדליק נרות יום טוב.

אמרתי לו לבוא איתי ורצנו למערה שידעתי ששמה הרב נבנצל נותן את השיעור הקבוע שלו. סיפרתי לרב אבל לצערי הוא אמר לי שהוא לא יכול לפסוק, כי הוא שתה רבעית של יין. אמרתי לרב, אבל לאפרושי מאיסורא, אשתו עוד כמה דקות תדליק נרות חג!! הרב אמר שהוא שתה רביעית ואסור לפסוק. אמרתי לרב, ובכל זאת. הרב שאל אותו האום קיים סיכוי שאולי יגור בארץ, אני תרגמתי לו, והוא ענה שיש סיכוי אבל ככל הנראה זה לא יקרה, הרב אמר שאם יש סיכוי שיעשה יום אחד. הבן אדם קלט את התשובה ומהר רץ הביתה להגיד לאשתו לא להדליק נרות. כעבור הרבה שנים ביקרתי פעם ברובע וראיתי איש אחד הולך וילדים מוקפים מסביבו, הילדים דברו בעברית והאבא התקשה לענות להם עם העברית האילגת שלו. הוא ראה אותי וזיהה אותי. הוא ניגש אלי ואמר לי שבזכותי נפל לו האיסמון והוא הבין שהמקום שלו זה לגור בארץ ישראל.

בעיקרון לפי ההלכה אסור להורות אחרי שתיית רביעית אלא אם כן זה דבר פשוט שאפילו הצדוקים מודים בו. 

כנראה שהמקום הטבעי של יהודי זה בארץ ישראל זה דבר פשוט, ואפילו הצדוקים מודים בזה. 

בפרשה שני בני אהרון מתו, והמפרשים כותבים כי נכנסו למקדש שתויי יין, ומזה נובע האיסור דאורייתא של להיכנס למקדש שתויי יין וגם להורות שתויי יין.

עוד מצווה נלמדת מהפרשה: ראשיכם אל תפרומו: מכאן שאסור לכהן לשמש בפרוע ראש. ש

, מלך מסתפר כל יום, כהן גדול פעם בשבוע , כהן הדיוט פעם בחודש. ישראל רק אם יש לו ממש הרבה שער אסור לו להיכנס למקדש

אגב הגמרא אומרת שבעיקרון לכהן תמיד אמור להיות אסור לו לשתות יין ביום שמא יבנה בית המקדש ולא יוכל לשרת אלא שתקנתו קלקלתו. לא יוכל לשרוד בלי לשתות. 

דבר דומה זה אישה שנודרת נזירות הבעל יכול להפר משום שאי אפשי באשה בלי יין למשך 30 יום!

בחזרה לשער, היום זה ספירת העומר, אנחנו חייבים ללכת 33 יום בלי להסתפר, שזה אומר שאם 30 יום זה נחשב פרוע ראש אז 3 ימים יותר מפרוע ראש.

עוד מנהג זה לא לשאת אישה, המשנה ברורה אומר שקל וחומר לריקודים של רשות, אבל מוזיקה שעוזק לעבוד או לנהוג משמע שמותר. 

שביעי של פסח תשעב

פעם אחד עבר ברחוב במנהטן והשתכל למעלה על בנין גבוה וראה אחד הלוך לקפוץ הוא רץ למעלה ונסה לשכניע אותו לא להתאבד. ראה מולו כושי ענק, התחיל לפחד, אבל בכל זאת החליט לשאול אותו, למה כבודו רוצה לסיים את החייםץ הכושי ענה לו:למה?! כי... והתחיל לשפוך לו את כל מרירות ליבו, כל צרות העולם עברו עליו. אחרי שסיים, הוא שאל את הכושי, אם חוץ מכל הצרות האלה גם היית עיוור היית גם קופץ? ברור ענה לו הכושי, ואם ברגע לפני שהייתי קופץ פתאות היה  נפתח לך העניים והיית רואה פעם ראשנוה בחיים עולםמלא, היית נשאר שבוע שבועיים להסתובב ולהנות בעולם?

ברור שכן, אם כך, אז למה אנחנו לא כל כך נהנים מהעניים שלנו, מהטעם, הריח, המישוש, כי קיבלנו בחינם,? כי אף פעם לא לקחו לנו את זה?

באמת שאני נסיתי פעם את הטריק הזה וזה לא עבד לי, אדם שרוצה להתאבד זה בדרך כלל משהוא פנימי בנפש, ואותו דבר שמחה, זה משהוא פנימי בנפש

יש מצווה דאוריתא לשמוח בחג, יש חיוב לקנות לאשתך בגד חדש, המשנה ברורה כותב שאם אין כסף לבגד אז לפחות נעליים חדשות, כנראה שפעם נעליים היה יותר זול. אנשים אומרים היום שאין להם כסף לקנות בגד חדש לאישה אבל מוצאים מאות שקלים על מצות הכי מהודרות. אם אתה מחפש חומרות תחמיר בלשמוח, בלשמח את אשתך, הילדים, הגרא כותב שזה המצווה הכי קשה. 

משנשאר בשאלה זה, אם השמחה זה דבר שתלוי במשהוא פנימי בנפש אז למה הדברים הגשמיים האלה אמורים לשמח אותנו, ולא סתם לשמח אותנו אלא לצאת בזה ידי חובה של מצוות שמחת החג?!

שבת ופסח

 פעם שהייתי טס לחול הייתי תמיד מחפש את הטיסה  את הטיסה הכי זולה עם עצירה בדרך וככה הייתי מרוויח גם עוד טיול בעוד מדינה. 

פעם עצרתי בפרג, ביקרתי בהרבה בתי כנסת מאוד עתיקים ומאוד מרשימים. הבית כנסת הכי פחות מפואר אבל שהרשים אותי הכי הרבה זה האלט-נוי שול, הוא הבית כנסת הכי עתיק בארופה שעוד בשימוש, משנת 1270!, יש מסבירים אלטנו שזה ישן חדש, ויש מסבירים על תנאי, שיהיה אפשרי יבטלו את הקדושה כדי שהקהילה יוכל לעלות לא"י

מקום אחר שאנחו מוצאים אולטנו זה הספק של הרצל שתורגם על ידי סוקולוב ל: תל אביב. 

תל=ישן, אביב = חדש.

בתנך אנחנו מוצאים את תל אביב כעיר על נהר כבר, יחזקאל הנביא מנבא שמה, בהתחלה הוא מנבא מצד נהר קבר, יותר מאוחר הוא כבר הספיק להתיישב בתוך בית.

בזמן של הגאונים היה שמה קבילה יהודית תוססת, עם רחוב וחנויות של יהודים. השם בא לסמל ליהודים שגם שהם כרגע גלו מארצם, מאות אלפים נרצחו, הם בנקודת שפל שלא רואים משם סיכוי לעליה, לזכור שככה החורף עכשו, אבל עוד מעט אביב.

לכן פסח תמיד יוצא באביב "שמור את חודש האביב" השנה בפסח יש גשם, אחכ שמש ואז בחזרה גשם. זה תהליך טבעי לאביב, לגאולה, אנחנו חושבים שנגאלנו, ואח"כ כאילו חוזרים לגלות. 

לכן מה שקראנו היום שיר השירים, אנחנו יוצאים ומחפשים" האם פרחה הגפן, הנצו הרימונים?" ואז עוד פעם מחפשים כאילו שלא חיפשנו קודם. כמה פעמים אפשר לחפש? התשובה זה שאנחנו תמיד מוצאים, אבל אז החורף חוזר, הפרח של הגפן חוזר למחבוא, ואז עוד פעם פורח

ויקהל פקודי = פרה

יש משהו שקורה בזמן האחרון בישוב. אני לא יודע אם כדי לדבר עליו. יש שיודעים ויש שלא יודעים. הרבה שומרים את זה בסוד. אולי כדי להשאיר אותו ככה. 

בקיצור כולם פתאום מקשיבים ורוצים לדעת מה הסוד. 

זה מזכיר לי את המילואים האחרוים שהאוגדונר בא לתת שיחה  אמרו שזה סודי ושצריך להשאיר את כל הפלאפונים בחוץ. המשקים עברו בין השורות וחיפשו ודאגו שאין לאף אחד פלאפונים שלא יחשפו סודות המדינה. כולם הגיעו לשיחה הזה וחכו בכליון עיניים מתי יגיע כבר הסודות של המדינה. בסוף הבינו שפשוט האוגדונר רצה שיתרכזו בשיחה שלו ולא בפלאפונים...

שאני אומר משהו לאשתי הבת שלי קופצת "מה אמרת?מה אמרת?" שאני אומר שזה סוד, אכלתי אותה, היא לא תפסיק לשגיע אותי עד שאני יספר לה. 

מים גנובים ימתקו. 

רש"י בתחילת פרשת פרה אומר שזה סוד, אל תנסה להבין, אבל אחכ הוא מתחיל להסביר את הסודות, ושזה כנגד עגל הזהב וכו, יש מדרשים אחרים שמסבירים אותו באופנים שונים.  אמרתי אחכמה "והיא רחוקה ממני " גימטריה פרה אדומה (רבנו בחיי) 

אולי שרשי אמר שזה סוד הוא קיווה שככה אנשים ינסו לגלות את הסוד. 

רעיון אחד ששמעתי, זה כמו זה מערכת ה .RGB 

אדום, ירוק כחול, ככה עובד כל פלזמה, מסך. מקרן, מהשילוב של 3 הצבעים האלה זה נותן את כל המגוון של הצבעים הכי מורכבים שיש על המסך

שאדם נוגע במת הוא מתחבר לדומם, לאבן, יורד הצבעים וכדי להחזיר את הצבע של החיות לוקחים פרה אדומה = אדום, עץ ארז ואזוב = ירוק, וטובלים במים חיים = כחול, שלושת הצבעים של היקום ומזים על הדומם, מחליפים את לב האבן ללב בשר (כמו שכתוב בהפטרה) ולכן מי שמתעסק עם זה גם נטמא, שאתה מתעסק בחיות, ואז עוזב את זה אתה מרגיש מוות, דומה לטומאת קרי, נידה, לידה. 

זה גם מסתדר שקוראים את זה באביב, סוף החורף, סוף הנימנום, שכל הצבע חוזר לעולם, צריך לזכור שאנחנו פה בעולם להנות ולהתחבר לצבע ולא להישאר חס וחלילה באפור. השם ברא עולם מלא צבע כדי שנהנה מזה. 

אז לזכור גם בנקיונות לפסח לא להשתגיע, לא להפוך את הילד לקרבן פסח ואת האבק לחמץ. 

הש"ע מחמיר לנקות את הבית כבר ביג בבוקר ולא לחכות ללילה, לא צריך חודש לפני להתחיל לצחצח את הרצפות. 

אי

פרשת משפטים, שקלים תשעה

כלי יקר: הגונב ממון משלם שניים, כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, ויש לו מנה רוצה מאתיים....
חזל: יש לו מנה, רצה מנתיים וכו, 

 _"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו(קהלת רבה) א

לכאורה זה סתירה, ! אם יש לו מנה, ועכשו הוא רוצה מנתיים, אז יש לו חצי, אז איך כתוב שהוא מת בלי החצי??

עכשו שיינו צעירים היינו נשארים ערים כל הלילה עם קושיית כאלה ומנסים למצוא תירוצים, 

מסתבר שעל כל שאלה כזה אפשר לכתוב חוברת של כ 99 תירוצים. 

גם כמו שהולכים לחדר כושר לחזק את השרירים אז זה סוג של חדר כושר לחזק את המוח. 

הבעיה למה בבוקר שאני לומד את הדף אחרי שאני מסיים אני מרגיש, ואו, מספיק לי, כבר לא צריך יותר, למה רק בגשמיות רוצים יותר אבל ברוחניות זה תמיד מספיק, תמיד בשבת שאני עולה להגיד את הדבר תורה שאני באמצע הדרשה מבקשים ממני לסיים, כאילו שברוחניות זה הפוך, רצה מנה, מסתפק בחצי?!?!

אני יספר לכם, שהייתי ילד תמיד חלמתי שאני יהיה כבר בר מצוה, אז כבר אני יהיה גדול כמו כולם, אחרי הבר מצווה רציתי להיות כבר יותר מבוגר, אח"כ רציתי כבר להתחתן, אחרי החתונה עבר חודש חודשיים, כבר פחדתי שיש איזה בעיה,! למה אשתי עוד לא בהריון, שהיא נכנסה להריון קיוויתי שיהיה בן, אחרי שהיה בת אמרתי טוב, אז הבא בן, אחרי עוד בת, סוף סוף הגיע הבן שלי. עכשו שיש ילדים אני מנסה לחנך אותם טוב ואני רואה שלא כל כך הולך לי כמו שתמיד חלמתי. 

בחיים של בן אדם הוא תמיד שואף לעוד, תמיד מה שיש לו זה לא מספיק. . 

וזה מה שהחצי שקל מזכיר לנו, לא שקל שלם אלא חצי, ולכן הרמבם פוסק שכל מטביע של המדינה צריך לתת חצי (כל עוד ששווה לפחות כמות מסויימת) דווקא בזמן שאדם תורם כסף, והוא מרגיש הכי מושלם, הוא צריך להיזכר, שאנחנו רק בחצי. ואפילו זה לא.

אדם הראשון קיבל 6 מצוות, ע"ז, ברכת השם, גזל, גילוי עריות, דינים, דמים. בכל נקודה בעולם יש 6 קצוות, אח"כ נח קיבל מצווה 7 של עבר מן החי 7 = טבע, 

אברהם קיבל מילה= 8 ברית ביום השמיני שמסמל מעל הטבע, 

יעקב קיבל גיד הנשא= 9, שהוא כנגד הקליפה שמסביב ל8, 

וכידוע שיש 365 מצוות לא תעשה, כנגד 365 ימי חמה, שהם כנגד 365 גידים. והמקום היחיד ששר של עשיו יכל לפגוע  ביעקב זה היה  בגיד בנשא שהוא כנגד 9 באב. שזה גם היום היחיד שאפשר להחריב את בית המקדש.

אח"כ עם ישראת קיבלו את ה10 הדיברות שזה המושלם, שזה כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, קטורת בגימטריה תריג, (שמחליפים ק - ג/ באתב"ש) א

המחצית השקל זה 10 גרה, לכפר על 10 לוחות הראשונות ששברנו, הלוחות השניות קונים בללמוד אותם= התורה 

כמה תשובות לשאלה הראשונה. 

שאדם עובד על המאה הראשנות שלו, אחרי שהוא משיג אתם, הוא מגיע לבחינה של "וכל זה איננו שווה לי" עכשו המאה הראשונות אני שם בצד לקיום, והמאה הבאות, הם הרווח, יוצא שנפטר, האדם הוא נפטר מבחינתו בלי כלום

ואין חצי תאוותו בידו פירוש שיש לו רק חצי, זה הדרך להגיד את זה.

וחצי תאוותו בידו = חצים של התאוה לא בידו

יש לו מנה רוצה מאתיים פירוש אחרי המנה הראשון שלו, הוא רוצה עוד מאתיים